לפני שנתיים התחלנו תהליך היסטורי של הערכת מצב אסטרטגית. זה היה סוג של פיילוט. מאז למדנו, ראינו מה עובד ומה לא, וכיום אנחנו מביאים לכם הערכת מצב מלאה יותר ועדכנית
לוקחים אחריות על העתיד
הזדמנות גדולה- תחילת קדנציה. התזמון הנכון להתחיל דברים גדולים ומורכבים.
ממשלה אחת- דירקטוריון
יוזמה במקום תגובה
שיתופית- תהליך שנערך בשיתוף הדרג המקצועי הבכיר במשרדים, פורום אסטרטגיה (סמנכ"לי תכנון, להסביר במילה מי הם), בנק ישראל, מל"ל ועוד
שיטתית- ריכוז הרעיונות, מיון לפי קריטריונים ועל בסיס נתונים ודוחות דומים מהארץ והעולם
שקופה- תהליך פתוח מול כל המשרדים, הערכת המצב תפורסם לראשונה בפירוט לציבור במסגרת דוח מסודר
כלי עבודה עבור כלל הממשלה
כל שר יכול להשתמש בעבודת משרדו. סמנכ"לי תכנון במשרדים השונים גוזרים ממנה משמעויות לתכניות העבודה המשרדיות
יותר ויותר משרדים מבצעים במקביל גם הערכת מצב משרדית. ממליץ לשרים לבקש שיציגו להם הערכת מצב משרדית, וכן איך המשרד מתממשק להערכת המצב הממשלתית.
למי שהיה בהערכת המצב לפני שנתיים חלק מהדברים ייראו מוכרים, מגמות אסטרטגיות לא נוטות להשתנות מדי שנה
עם זאת- עקרון שחשוב לזכור לגבי מגמות בעולם ובארץ: העולם משתנה מהר, וחוסר הוודאות כלפי העתיד הוא גדול בכמעט כל תחום. יש תחזיות, יש תרחישים סבירים, אבל זה לא מדע מדויק. לשם המחשה- בהערכת המצב הקודמת, רק לפני שנתיים, חצי האי קרים היה בשליטת אוקראינה, דעא"ש עוד לא היה קיים, וכולנו חששנו דווקא מספרד ופורטוגל בהקשר של גוש היורו.
ב-60 השנים שקדמו למשבר הגלובלי העולם אופיין בקצב צמיחה גבוה ויציב יחסית. השנים שמאז המשבר של 2008 התאפיינו בתחושה קשה של חוסר וודאות וחוסר אמון במערכת הכלכלית.
הנתונים הכלכליים בשנתיים האחרונות מארה"ב לצד חוסר ההתפרקות של גוש היורו רומזים שרמת חוסר הוודאות ירדה, אבל אנחנו לא חוזרים למצב הקודם של צמיחה גבוהה, אלא ל-new normal של צמיחה נמוכה בעולם המפותח.
הזדקנות- הכוח המשמעותי ביותר בעתיד העולם ע"פ ה-S&P ואחד הגורמים לצמיחה הנמוכה. רמת הילודה הנמוכה בעולם רק צפויה לחזק זאת בעשורים הקרובים.
הכלכלות המתפתחות הן כוח עולה, ובשנים הקרובות יהיו עוד מיליארד איש במעמד הביניים. אך גם רובן מזדקנות ולא ברור שהצמיחה שלהן תמשיך להיות גבוהה לאורך זמן.
הצמיחה בכלכלות המתפתחות, לצד אתגרים כמו שינויי אקלים שמובילים למדבור ותופעות אחרות, יוצרים יותר ויותר תחרות על המשאבים- מזון, מים, אנרגיה ועוד. לתחרות זו יש השפעות כלכליות וחברתיות, וגם גיאו-פוליטיות (הגירה, מלחמות וכו').
סייג- ההתפתחויות בשנים האחרונות, בעיקר טכנולוגיות, בהפקת נפט וגז, יוצרים מצב חדש ושונה ממה שהכרנו:
מחירים שעלולים להיות נמוכים יחסית לאורך מספר שנים (אם כי כרגע לא נראה כי זה יישאר ככה לתקופה ממושכת עקב עלויות הפקה גבוהות. התפתחויות טכנו' חדשות עלולות להמשיך ללחוץ את המחירים כלפי מטה).
יותר עצמאות אנרגטית של ארה"ב, בעלת משמעויות גיאו-פוליטיות ועוד.
עתודות הנפט הזמינות בעולם קפצו פי כמה, התפיסה שהנפט ייגמר תוך עשרות שנים בודדות פחות רלוונטית.
מהפכת מידע: הזדמנות – נגישות חסרת תקדים למידע ולשירותים ושינוי ביחסי הכוח, disruptive technologies. קצב השינויים הוא אקספוננציאלי, צריך להוביל ולא רק להגיב. לא יודעים איך ייראה הסוף!
שתי תופעות בשנה האחרונה שחידדו לנו את האנליזה של ישראל:
משק הגז הטבעי טרם פותח. יש התייחסות כאילו זה כבר שלנו אבל צריך להבין: אנחנו מדינה עם פוטנציאל גז טבעי ענק, בשביל שהגז יזרום לנגב ולגליל, ובשביל להכניס מיליארדים לקרן הון ריבונית, צריך לדעת לממש.
המצב באוקראינה ובצרפת מזכיר ומחדד שאנחנו מדינה ייחודית בעולם בפוטנציאל ההגירה אליה, בזמן קצר, של כמות גדולה מאוד של אנשים ביחס לאוכלוסייה המקומית, וללא סינון איכות (להבדיל למשל מארה"ב ומדינות אחרות ש"מייבאות" הון אנושי איכותי בלבד). יש לזה משמעויות גדולות על המשק וצריך להיערך מראש.
בעוד שני עשורים נחיה במדינה אחרת מבחינת הרכב האוכלוסייה, צריך להתכונן היום. זו לא תחזית "באוויר" אלא תעודות זהות קיימות. גם שיעור קשישים גדול יותר וגם חרדים וערבים...
אנחנו צריכים להיות תחרותיים מול העולם, ואנחנו צריכים לדאוג לאיכות חיים, שאזרחנו ירצו להמשיך לחיות כאן ולתרום למשק
בשביל זה, אנחנו צריכים להיערך בצורה אסטרטגית לאתגרים עתידיים, תוך שמירה על גמישות. משל "כיפת ברזל".
כאמור, יציאה לדרך משותפת כממשלה- הזדמנות של תחילת קדנציה.
הסוגיות מנסות לתת מענה גם לתחרות על השווקים, וגם לתחרות על האזרחים. הן לא מקיפות את כל מה שאסטרטגי בישראל, אבל מטפלות בחלקים לא מבוטלים. הן נותנות מענה לאיומים גדולים על המשק, לצד ניצול הזדמנויות סוגיות רוחביות הטעונות שת"פ של רבים בממשלה. בכל תחום ומשרד יש פעילות אסטרטגית חשובה אך זה המשותף לכל הדירקטוריון.
היישום הוא קריטי, ולכם יש תפקיד מרכזי בכך. את התוצאות של חלקן נראה רק בעוד שנים, בקדנציות הבאות. זה מפתה לעסוק רק בדחוף אבל הגדולה של אסטרטגיה היא היכולת להתגבר על הדחוף ובשביל זה צריך ראיה לטווח ארוך ומנהיגות.
אנחנו יודעים שהשינויים הללו ימשיכו, אבל לא יודעים בדיוק איך בגלל מגוון גורמי ההשפעה. מה שבטוח: חוסר הוודאות מתגבר.
לכן, אנחנו חייבים אנשים גמישים, ושוק עבודה גמיש, שיידעו להתאים את עצמם למציאות המשתנה.
ובקצה התחתון- אסור לשכוח שאנחנו מגדלים דור של ילדים ללא הכישורים הבסיסיים הנדרשים- אנגלית ומתמטיקה אצל החרדים, עברית אצל הערבים.
מדובר במאמץ לאומי שצריכים להירתם אליו גם הגופים המכשירים, וגם גופים מרכזיים מעולם התעסוקה, שם אזרחי ישראל מממשים את פוטנציאל ההון האנושי שלהם- תעשיינים, הסתדרות ועוד. מודל צפון אירופי מבוסס גמישות, התפתחות מתמדת ואמון, ולא דרום אירופי מבוסס קיבעון וחשדנות.
בחלק התחתון- לכ-50% מכל מחזור אין נגישות ישירה להשכלה גבוהה וצריך לתת להם חלופות איכותיות- טכנולוגיות ומקצועיות, עם אפשרויות של מוביליות אל תוך האקדמיה בהמשך למי שירצה.
שוק העבודה צריך להיות גמיש גם כן. לשים את האדם במרכז ולדאוג שלצד גמישות ניהולית תהיה רשת הגנה ויכולת ללמוד ולהתפתח לאורך החיים.
אנחנו צריכים להרחיב את עצמנו בשלושה מימדים במקביל:
שווקים חדשים- גיוון (סין, הודו וכו'. מענה למגמות כלכלות מתפתחות)
ענפים חדשים (מו"פ חקלאי, מים, אנרגיה, רפואה וכו'. מענה למגמות של מחסור במשאבים והזדקנות האוכלוסיה)
מקומות חדשים בשרשרת הערך הגלובלית בהיי-טק (ייצור, שיווק, ניהול. מענה למהפכת המידע- ליהנות מפירותיו בכל הרמות ולא רק כמה אלפים בודדים שעוסקים במו"פ)
הצעד המשלים הוא ליצור סביבה עסקית נוחה יותר, שתעודד הקמת עסקים קטנים ובינוניים, וגם תאפשר לסטראט-אפים לגדול ולהפוך לחברות ענק ישראליות ולא רק לעשות אקזיט.
צפוי שינוי מהותי בשיווי המשקל במערכת הפיננסית בעשור הקרוב
קשיים מהותיים בנגישות לאשראי לעסקים קטנים ובינוניים ולציבור : פגיעה בצמיחה ובמועסקים ובגמישות המערכת
צריך כלים פיננסים חדשים, ושיתחרו יותר על משקי הבית והעסקים הקטנים- credit scoring כתשתית
חשוב להבין שהצרכים של עוד עשור זה דירות שכבר עכשיו צריכות להיות בתכנון. כפי שתיכף אראה, לוקח כ-12 שנה בממוצע כל תהליך תכנון, בנייה ושיווק של דירה. אנחנו בלחץ זמנים היסטרי כבר היום.
הזמן שלוקח אצלנו לבנות ארוך מדי וזה פוגע בגמישות וביכולת להגיב לשוקים חיצוניים.
בתרשים מדובר במסלול של קרקע ציבורית. בקרקע פרטית חלק מהשלבים לא קיימים. כמו כן בהתחדשות עירונית, שהיא קריטית כיום, ישנם שלבים אחרים וממושכים.
אם הממשלה הייתה מגדירה את נושא הדיור כאסטרטגי ב-1999 וגם נערכת בהתאם לפתרון תשתיתי בר קיימא, העשור האחרון לא היה נראה כך. האתגר שלנו הוא כמובן להגדיל את ההיצע, אבל גם לשנות את המערכת עצמה ככה שתדע להתמודד לאורך זמן עם האתגרים
אנחנו צריכים שיהיו לנו יעדי דיור אזוריים ברורים, וכן מלאי אסטרטגי כדי לקצר את החלק הראשון של התהליך (תכנון) בעת הצורך.
אנחנו צריכים לקצר חלקים אחרים בתהליך. בארה"ב זה שנתיים (ודוגמאות אחרות), ייתן לנו גמישות לענות על ביקושים ושוקים חיצוניים (למשל גלי עלייה פתאומיים)
כיום יש בעיית תמריצים בשלטון המקומי. אין להם תמריץ כלכלי לבנות למגורים. יכולים לתקוע את כל ה-Pipeline
כמו כן הערה נוספת- הפתרון הוא לא רק בצד הגדלת ההיצע, אלא גם בשיפור המוצר עצמו ויצירת גורמים מייצבים לשוק. הסדרת שוק השכירות היא צעד חשוב בהקשר הזה.
עיקר השקעות הממשלה בנגב בעשור הנוכחי 2011-2020- בביצוע ובתכנון
סך הכל השקעה – 46.3 מיליארד.
מעבר צה"ל לנגב – 21.4 מיליארד - מעבר הבסיסים: קרית ההדרכה, קמפוס התקשוב, קרית המודיעין.
תשתיות תחבורה – 8.4 מיליארד - רכבת ב"ש-אשקלון, רכבת מהירה ב"ש-ת"א, הארכת כביש 6 לשוקת ועוד.
פארקי תעשייה – 3.5 מיליארד - פארק נ.ע.ם, פארק "עידן הנגב", פרק ההיי-טק (ב"ש), פארק ספירים ועוד.
החלטות ממשלה מרכזיות – פיתוח הנגב – 3.55 מיליארד - החלטות ממשלה – 546 (אימוץ המלצות הצוות הבין-משרדי לפיתוח הנגב), 2017(פטור מתשלום דמי חכירה לישוב עוטף עזה), 2025 (תוכנית רב שנתית לפיתוח הדרום).
פרויקטים באנרגיה מתחדשת – 2.2 מיליארד - מכון טכנולוגי אנרגיה מתחדשת, מתקני ייצור חשמל באשלים, צאלים, נאות-חובב ועוד.
התיישבות – 1.1 מיליארד - פיתוח שכונות חדשות בנגב. עיקרי ההשקעות: באר-שבע, אילת, אופקים, שדרות, דימונה וכרמית.
מגזר בדואי- 1.26 מיליארד - תוכנית החומש, קריה שיקומית, ואדי עתיר.
קציר ים המלח – 2.2 מיליארד.
שדה תעופה תמנע – 1.7 מיליארד.
מקור: משרד לפיתוח הנגב והגליל.
השקעות תחבורה מרכזיות בצפון - 2010-2020- בביצוע ובתכנון
מסילת העמק – חיבור עפולה ובית שאן לרכבת - 3.4 מיליארד ₪.
מסילת עכו-כרמיאל - 3.4 מיליארד ₪.
"חוצה ישראל" צפוני (ביצוע עד צ. סומך תכנון מפורט עד כברי) - 3.0 מיליארד ₪.
כבישים מהירים בצפון - 2.5 מיליארד ₪.
מקור: החלטת ממשלה 1421.
אנחנו צריכים שיהיו לנו יעדי דיור אזוריים ברורים, וכן מלאי אסטרטגי כדי לקצר את החלק הראשון של התהליך (תכנון) בעת הצורך.
אנחנו צריכים לקצר חלקים אחרים בתהליך. בארה"ב זה שנתיים (ודוגמאות אחרות), ייתן לנו גמישות לענות על ביקושים ושוקים חיצוניים (למשל גלי עלייה פתאומיים)
כיום יש בעיית תמריצים בשלטון המקומי. אין להם תמריץ כלכלי לבנות למגורים. יכולים לתקוע את כל ה-Pipeline
כמו כן הערה נוספת- הפתרון הוא לא רק בצד הגדלת ההיצע, אלא גם בשיפור המוצר עצמו ויצירת גורמים מייצבים לשוק. הסדרת שוק השכירות היא צעד חשוב בהקשר הזה.
אחוז מכלל האוכלוסייה שמתגוררים במטרופולינים (2013):
תל אביב – 37%
ירושלים – 13%
חיפה – 7%
באר שבע – 3%
סה"כ – 59%
אחוז מכלל האוכלוסייה שעובד במטרופולינים (2008):
תל אביב – 42%
ירושלים – 9%
חיפה – 8%
באר שבע – 3.1%
סה"כ – 61.4%
כלכלה מקומית, נכסים של כל אזור שצריך לקדם- אסטרטגיה מקומית, אזורית ולאומית מתואמת
איך עושים את זה?
בצד הפיזי: התחדשות עירונית, ציפוף ותחבורה ציבורית + אלטרנטיבית
בצד הניהולי: תיאום ושת"פ מטרופוליני בתחומים כמו פיתוח כלכלי, תחבורה, תכנון ובנייה (תרשימים של שת"פ מטרופוליני ב-OECD, יתרונות ניהול מטרופוליני בתחומי תחבורה ותכנון ובנייה)
צעדים משלימים לפיתוח אזורי, בנוסף לחיזוק המטרופולינים:
דגש על פיתוח הצפון ומטרופולין חיפה. הם נשכחו קצת בעקבות מיקוד המאמצים בדרום, אבל מצבם לא פחות קשה.
תעסוקה איכותית- המשך מעבר צה"ל. גם לצפון, ללוד (פריפריה חברתית)
חיזוק האוכלוסיות המיוחדות- בדווים בדרום, ערבים בצפון, חרדים וערבים בירושלים. הם לא יזוזו. האזורים האלה יקומו או ייפלו יחד איתם.
חיזוק השלטון המקומי
פיתוח קריירה שנייה ושלישית ושינוי ההסתכלות על משמעות הגיל השלישי.
הכרח להתמודד עם שאלות לא פופולריות כמו גיל פרישה
נדרש טיפול כלל מערכתי בקשיש ובמעגלי התמיכה שלו
ישראל לא מנצלת את היתרונות היחסיים שלה
לא פחות חשוב מהאנליזה המוצגת כאן- הטמעה ויישום בפועל
לאחר אישור הערכת המצב- גזירת תכניות מתאר (תכניות אסטרטגיות)
הצגת התכניות לאישור הממשלה במהלך החודשים הקרובים והובלת יישומן על ידי צוות ניהול אסטרטגיה
מדי שנה עדכון הערכת מצב מוצג לממשלה- למעשה דיווח על התקדמות ביישום, לצד עדכונים נקודתיים של האנליזה במידת הצורך והרלוונטיות
תהליך היישום והעדכון גם כן בשיתוף הדרג המקצועי הבכיר
תודה לכל השותפים ובפרט לנציגי כל המשרד החברים בפורום אסטרטגיה, למנכ"ל רה"מ, מנכ"ל אוצר ולראש אגף תקציבים אשר היו להם אינפוטים חשובים לתהליך ויחד אנחנו נעבוד על מימוש האסטרטגיה.
עומס כלכלי גובר על המגזר היצרני שצריך לפרנס את החיים בכבוד של הקשישים
According to IDC, in 2011 we created 1.8 zettabytes (or 1.8 trillion GBs) of information, which is enough data to fill 57.5 billion 32GB Apple iPads. That's enough iPads to build a Great iPad Wall of China twice as tall as the original.
אנחנו צריכים שיהיו לנו יעדי דיור אזוריים ברורים, וכן מלאי אסטרטגי כדי לקצר את החלק הראשון של התהליך (תכנון) בעת הצורך.
אנחנו צריכים לקצר חלקים אחרים בתהליך. בארה"ב זה שנתיים (ודוגמאות אחרות), ייתן לנו גמישות לענות על ביקושים ושוקים חיצוניים (למשל גלי עלייה פתאומיים)
כיום יש בעיית תמריצים בשלטון המקומי. אין להם תמריץ כלכלי לבנות למגורים. יכולים לתקוע את כל ה-Pipeline
כמו כן הערה נוספת- הפתרון הוא לא רק בצד הגדלת ההיצע, אלא גם בשיפור המוצר עצמו ויצירת גורמים מייצבים לשוק. הסדרת שוק השכירות היא צעד חשוב בהקשר הזה.
נוצר לחץ הולך וגדל על תשתיות במרכז, ובראשן דיור ותחבורה. אלה מובילים לעליית מחירי דיור, ולגודש בדרכים.
אין עוד הרבה לאן להתרחב. המדינה בנוייה, וזו דווקא הזדמנות- קידום התחדשות עירונית מאסיבית.
התחזיות הן שגם אם עד 2030 נקים את כל קווי הרכבת הקלה המתוכננים לגוש דן, יהיה נזק למשק של 25 מיליארד ₪ בשנה רק מגודש, וכ-40-50 מיליארד כולל כל העלויות החיצוניות.
בישראל רמות עוני גבוהות – בעיקר בקרב ערבים וחרדים אבל לא רק. גם בחברה האתיופית עוני רב.
הגורם המסביר מספר אחד: תעסוקה.
"אתיופים" – אוכלוסייה שעלתה מאפריקה משנת-1990 – מתייחס ליהודים בלבד. ללא עובדים זרים. 94% מהעולים מאפריקה מ-1990 היו מאתיופיה. הנתון כולל בתוכו דור שני (שכן תוחלת העוני היא לפי ההכנסה למשקי בית).
אומנם החברה האתיופית קטנה מזו החרדית או הערבית (135 אלף), אבל יש כאן תופעה בעייתית במיוחד, כי מדובר בקבוצה בה אין גורם מסביר כמו ילודה גבוהה, נישואין בגיל צעיר, חוסר רצון להשתלבות בתעסוקה וכו'.
נתונים ממחישים על אתיופים:
פריון ממוצע לאישה אתיופית 2.8 ילד. לעומת 3.05 ילדים לאישה יהודייה בממוצע (2013)
מספר המפרנסים הממוצע למשק בית יהודי לא-חרדים הוא 1.46 בעוד ממוצע המפרנסים למשק בית אתיופי הוא 41.5. (2011)
האתיופים רושמים שיעורי גיוס יותר גבוהים לצה"ל לצד שיעורי נשירה יותר גבוהים.
ההכנסה הכספית ברוטו למשק בית בקרב האוכלוסייה האתיופית מהווה 35% פחות מהממוצע בכלל האוכלוסייה.
שיטת הזיהוי של קבוצת חרדים מתבסס על שיטת גוטליב & קושניר – השיטה לוקחת מאפיינים מהסקר החברתי כגון יישוב, מאפיינים דמוגרפיים ומסגרת לימודים של בני המשפחה ומעבירים רגרסיה על סקר ההכנסות.
יהודי לא חרדים = כלל האוכלוסייה ללא ערבים וחרדים (יהודים כולל בתוכם עולי ברה"מ שהם חסרי דת).
אבל מעבר לשיעור התעסוקה, חשוב גם איכות התעסוקה. קידום תעסוקה איכותית בקבוצות כמו חרדים וערבים לא יקרה מעצמו, צריך להשקיע בהשכלה והכשרה איכותית. אחרת השכר יהיה נמוך והעוני יימשך.
בקרב חרדים (נשים וגברים) ההבדל בהכנסה הממוצעת נובע בעיקר מהיקף שעות תעסוקה נמוך בעוד בקרב הערבים נובע בעיקר משכר שעתי נמוך.